גלו את הטאפינג

 מה זה טאפינג?

שיטת טאפינג, המוכרת גם כ-Emotional Freedom Techniques) EFT), היא טכניקת ריפוי הוליסטית עוצמתית, אשר הוכחה כאפקטיבית בפתרון מגוון רחב של נושאים, לרבות סטרס, חרדות, פוביות, הפרעות רגשיות, כאב כרוני, התמכרויות, אכילה ומשקל ואמונות מגבילות.

שיטת הטאפינג מבוססת על שילוב של עקרונות מהאקופרסורה הסינית העתיקה ומהפסיכולוגיה המודרנית. היא נחקרה ביותר מ-10 מדינות, על ידי למעלה מ-60 חוקרים, והתוצאות התפרסמו ביותר מ-20 כתבי עת שפיטים. מחקר אוסטרלי הוכיח שטכניקת טאפינג יעילה במיוחד לירידה במשקל והשתוקקויות מזון (food cravings) והתוצאות נשמרות לאורך זמן. יעילות השיטה הוכחה גם בנושאי עישון, פוביות, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה, דכאון וכאב.

בואו תתנסו. זה מאוד פשוט:

איך זה פועל?

טאפינג משפיע על שני אזורים במוח, הממלאים תפקיד חשוב בתהליך קבלת ההחלטה, אם משהו מהווה סכנה או לא: ההיפוקמפוס (מרכז הזיכרון במוח) והאמיגדלה (מרכז הסטרס). האמגידלה, הידועה כמרכז הפחד של המוח, אחראית לתגובת ה"fight or flight" (הילחם או ברח), ומזהירה חלקים אחרים במוח כשהיא מבחינה בסכנה. פעולה זו גורמת להפעלת לשחרור של הורמוני סטרס, המאפשרים לגוף להגיב לסכנה הנתפסת.

תהליך זה חשוב ושימושי במיוחד כשאנו עומדים בפני מצב הישרדותי אמיתי או בפני סכנה מוחשית, אך בחיים המודרניים האמיגדלה נוטה להיות 'מופעלת' באופן תמידי, בתגובה ל'סכנות' כרוניות בעוצמה נמוכה יותר, כגון ענייני עבודה, לחץ זמן או משפחה. הבעיה היא שהאמיגדלה לא פועלת היטב כשהיא מופעלת תמידית. אנחנו חווים מגוון רגשות לא נוחים, לא מצליחים לחשוב בבהירות ומקבלים החלטות פחות טובות.

הוכח שטאפינג ממש "מכבה" את תגובת האמיגדלה ועוצר את תגובת הסטרס. זו הסיבה שמרגישים רגועים אחרי טאפינג. הרגעת פעילות האמיגדלה מאפשרת לסינפסות שבמוח ליצור חיווט מחודש, אשר מוביל לתגובה רגשית שהולמת יותר את המצב הנתון, כך שאנו מסוגלים לחשוב יותר בבהירות ולקבל החלטות טובות יותר בכל נושא (כולל אכילה).

לאמיגדלה יש גם תפקיד מרכזי במערכת הגמול והעונג במוח. היא חלק חיוני ממרכז ההתמכרות שלנו. לכן, כשאנחנו רואים שוקולד או חטיף מלוח (כל אחד והמאכל שלו…) האמיגדלה "נדלקת". למזלנו, מאחר שטאפינג מרגיע את האמיגדלה, הוא גם מפחית מאוד את ההשתוקקות למאכל מסויים. לעיתים קרובות, פירוש הדבר הוא שאחרי כמה דקות טאפינג בכלל לא תרצו לאכול את המאכל הזה. אבל משמחת אפילו יותר היא העובדה שטאפינג מתכנת מחדש את האמיגדלה, כך שלאחר תקופה, היא בכלל לא "תידלק" כשתיראו את המאכל הזה וההשתוקקות כלל לא תתעורר.

טאפינג הוכח גם כמפחית את רמות הקורטיזול, הורמון הסטרס. עודף קורטיזול עלול להוביל לפגיעה בתיפקוד המערכת החיסונית ולהשפיע לרעה על הבריאות הפיסית שלנו. מאחר שטאפינג הוא כלי פרקטי, נגיש וקל ליישום, הוא אמצעי ייחודי לסייע לאנשים מכל שכבות האוכלוסיה. יש לו השפעה מרגיעה מיידית וניתן להשתמש בו עם ילדים מגיל 3-4.

יש הוכחות מחקריות לאפקטיביות של טאפינג?

כמו רבות משיטות הריפוי השואבות מחוכמה עתיקה, גם טאפינג נתקל במידה לא מעטה של ספקנות. אולם, בשנים האחרונות הולך ומצטבר מאגר בלתי ניתן להכחשה של מחקר מדעי, המוכיח שטאפינג משיג תוצאות אמיתיות, הנשמרות לאורך זמן. טאפינג משפר באופן ניכר, ויכול אף להעלים לחלוטין, מצבים שטיפולים רפואיים, תרופות ושנים של פסיכותרפיה לעיתים קרובות לא מצליחים לפתור באופן מספק.

מחקרים שבוצעו במקומות שונים בעולם, לרבות בביה"ס לרפואה של אונ' הרווארד היוקרתית, ממשיכים לאשש את ההשערות הללו. תוכלו לקרוא אודות כמה מהמחקרים הללו בלשונית "מאמרים ומחקרים" כאן באתר.

מה ההיסטוריה מאחורי הטאפינג?

זה התחיל בשנת 1980, עם פסיכולוג בשם רוג'ר קלהאן ומטופלת בשם מרי, שסבלה מפוביה קיצונית ממים. הפחד של מרי ממים השתלט על כל חייה ומנע ממנה לבצע פעולות יומיומיות רבות. היא לא היתה מסוגלת לקחת את ילדיה לחוף הים או לנהוג לאורך החוף, היא פחדה מאוד מצליל טיפות הגשם, לא היתה מסוגלת להתרחץ ביותר מכמה ס"מ של מים באמבטיה וסבלה בלילות מסיוטים על מים.

לאחר כשנה וחצי של עבודה עם ד"ר קלהאן על הבעיה הזו, מרי הייתה מסוגלת לאזור אומץ ולשבת במרחק ראייה מהבריכה בחצר ביתו של קלהאן. גם פעולה זו גרמה למרי מצוקה רבה. היא אמנם מצאה דרכים להתמודד עם הפחד והסבל הרגשי, אך למעשה לא נפטרה מהפוביה.

הפחד של מרי מהימצאות בסביבת מים גרמה לה כאבי בטן – תגובה שכיחה לפחדים. ד"ר קלהאן למד באותה תקופה רפואה סינית מסורתית ובמסגרת זו למד אודות המרידיאנים (ערוצי האנרגיה בגוף) ואופן פעולתם. ברגע של הארה הוא נזכר שישנה נקודת דיקור סיני לכאבי בטן על עצם הלחי, מתחת לעין, וביקש ממרי לתופף בקצות אצבעותיה על נקודה זו, מתוך מחשבה שזה יקל על כאב הבטן שלה.

מרי תופפה כפי שנתבקשה ובתוך דקות ספורות הודיעה לד"ר קלהאן "זהו, זה כבר לא מפריע לי." ד"ר קלהאן שאל בשמחה אם הבטן כבר לא כואבת לה ומרי השיבה "לא, וגם המחשבה על מים כבר לא מפריעה לי." היא יצאה בריצה אל עבר הבריכה בחצר וד"ר קלהאן המודאג רץ בעקבותיה. "אל תדאג!" קראה מרי לעברו. "איבדתי את הפחד ממים, לא את השכל. אני יודעת שאני לא יודעת לשחות."  היא התכופפה לצד הבריכה והחלה להתיז על עצמה מים, חוגגת את שחרורה מהפוביה.

על סמך גילוי זה, ד"ר קלהאן השקיע שנים רבות כדי לפתח ולשכלל את הטכניקה שלו (אותה כינה Thought Field Therapy). זו היתה שיטה מורכבת למדי, אשר כללה אבחון מסובך וטכניקות מיוחדות בכדי לקבוע אילו קצות מרידיאנים יש לגרות בכל מקרה, כדי להשיג את התוצאות הרצויות.

גארי קרייג, מהנדס מאונ' סטאנפורד, למד אצל ד"ר קלהאן בשנות ה-90' והוסמך בשיטה. עם הזמן, הוא החל לפשט ולייעל את התהליך באמצעות יצירת רצף תיפוף פשוט יותר, שניתן ללמוד ולתפעל בקלות, אפילו על ידי המטופל עצמו.

התוצאה היתה פיתוח של שיטת טיפול חדשה, אותה גארי כינה Emotional Freedom Techniques) EFT)  ובהמשך זכתה לכינוי 'טאפינג'. כיום, מאות אלפי אנשים בעולם כולו משתמשים בטאפינג (הן במתכונת המקורית של גארי קרייג והן בפיתוחים שונים שבאו בהמשך) כדי לפתור מגוון רחב של בעיות רגשיות ואתגרים בריאותיים.